פסק-דין בתיק תע"א 1566-10 - פסקדין

1. התובע, פועל תושב העיר יריחו, הגיש כנגד הנתבעת, חברה שבבעלותה מפעל לייצור מנשאים לאופניים לרכב באזור התעשייה מישור אדומים, תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתו בה וסיומה. עיקרה של המחלוקת הנטושה בין הצדדים עניינה במשך תקופת העסקתו של התובע בנתבעת. כך, בעוד שהנתבעת טוענת שהתובע הועסק אצלה משך כארבעה חודשים וחצי בלבד, הנפרשים על פני שתי תקופות בלתי רציפות, טוען התובע כי הועסק בנתבעת משך שלוש שנים רצופות עד לפיטוריו הפתאומיים.

2. בכתב התביעה עותר התובע לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת,  פדיון דמי הבראה, פדיון דמי חופשה, פדיון דמי חגים, דמי נסיעות ותשלום בגין שכר עבודה מולן.

3. מטעם התובע העידו התובע עצמו ומר מהדי זקי אבו סמעאן (להלן: מהדי), בן דודו של התובע ומי שהועסק בנתבעת משך מספר שנים כמנהל עבודה וכיד ימינו של בעליה. מטעם הנתבעת העידו: בעליה, מר יוסי אסרף (להלן: אסרף); ביתו, הגב' קארין אסרף (להלן: קארין), המועסקת בנתבעת כמנהלת לוגיסטיקה והגב' דינה אוזנה (להלן: דינה), עוזרתו של אסרף ומי שאחראית על היבטים שונים של האדמיניסטרציה בנתבעת. בהסכמת הצדדים נשמע הדיון במותב הכולל נציג עובדים בלבד. סיכומי הצדדים נשמעו בעל פה.

תקופת העסקתו של התובע - יריעת המחלוקת וטענות הצדדים

4. בכתב התביעה כמו גם בתצהירו טוען התובע כי הועסק על ידי הנתבעת ברציפות ובהיקף משרה מלא, מחודש ינואר 2006 ועד ליום 7.1.2009 בשעות הערב - מועד בו פוטר על ידי אסרף שהגיע למפעל מלווה בשומר חמוש. כן נטען כי לנתבעת שני מפעלים - מפעל לייצור מנשאי אופניים (להלן: מפעל האופניים) ומפעל העוסק בפלסטיק (להלן: מפעל הפלסטיק). לטענת התובע, בתחילה, הועסק במפעל האופניים ואילו בסוף התקופה הועסק במפעל הפלסטיק. התובע לא הציג מסמכים כלשהם, דוגמת עותקים מהיתרי כניסה ועבודה בישראל, תלושי שכר וכדומה לתמיכה בגרסתו. זאת בטענה כי אינם בידו או כי לא קיבלם מעולם. על כן הסתפק בעדותו ובעדות העד מטעמו - מהדי. נטעים כי במסגרת חקירתו הנגדית טען התובע כי במשך תקופות ארוכות הועסק בנתבעת ללא היתרים כדין.

5. הנתבעת מצדה טענה בכתב הגנתה, כמו גם בתצהירים מטעמה, כי התובע הועסק על ידה בשתי תקופות נפרדות: האחת, מחודש ינואר 2006 ועד למחצית חודש מרץ 2006. השניה, מחודש מאי 2008 ועד לחודש יוני 2008. לגרסת הנתבעת, בסיום שתי התקופות עזב התובע את מקום העבודה מרצונו ועל דעתו ומבלי ליתן לה הודעה מוקדמת. כן נטען כי התובע הועסק במפעל האופניים בלבד (ראה: סעיף 17 לכתב ההגנה; סעיף 4 לתצהירו של אסרף). בתמיכה לגרסתה הציגה הנתבעת, בנוסף לעדויות העדים מטעמה, תלושי שכר לחודשים בהם הועסק התובע אצלה וכן תעודת עובד ציבור מאת מר דני גור, קצין במנהל האזרחי איו"ש, לפיו התובע החזיק היתרי כניסה לתעסוקה אצל הנתבעת בארבע תקופות אלה:

[א] 29.1.2006 - 29.4.2006;

[ב] 12.5.2008 - 12.8.2008;

[ג] 21.8.2008 - 13.11.2008;

[ד] 13.11.2008 - 13.2.2009 (להלן: התקופה הראשונה עד הרביעית בהתאמה).

אשר לתקופה השלישית והרביעית - שתי תקופות בהן החזיק התובע לכאורה בהיתרי כניסה ועבודה אצל הנתבעת אולם לא עבד אצלה בפועל. הסברה של הנתבעת לכך הוא כי אישורים אלה הוצאו לבקשת מהדי, שהיה אמון על העברת פרטי העובדים הנחוצים לנתבעת, ועל שום שטען בפניה כי בדעת התובע לשוב לעבודה אצלה.

6. בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי עדותו של התובע היתה, לשיטתה, בלתי אמינה וכי גרסתו הפשוטה לכאורה לפיה, במהלך תקופת עבודתו הגיע בכל יום לעבודה במונית ועבר את המחסום נסתרה. לטעמה, הטענה כי העסיקה עובד בלא אישור ומבלי שהוציאה תלוש שכר אין בצידה הגיון כלכלי או אחר ואף אינה מתיישבת עם עדותו של מהדי שהעיד כי היתרים הוצאו לכל העובדים. כך, יש להניח כי מהדי היה 'דואג' לבן דודו לפני כל עובד אחר. בדומה, הדעת נותנת כי במקום בו ניתן להעביר אנשים באופן חוקי כך יעשה, ובפרט כאשר הדבר כרוך בבדיקה בטחונית. לטענת הנתבעת, משהסתבר במהלך חקירתו הנגדית של התובע כי מהדי ניהל בקלסר רישום של שמות העובדים, תאריכי ושעות עבודתם הרי שהיה התובע צריך להציגם בפני בית הדין. משנמנע התובע מלעשות כן צריכה עובדה זו לפעול לחובתו.

7. נוסיף כי בניגוד למקובל ובהסכמת התובע, הגישה הנתבעת לבית הדין במועד הסיכומים בעל פה ראיה חדשה - תעודת עובד ציבור נוספת מאת מר דני גור. תעודה זו אוחזת 23 עמודים ובהם רשימות של היתרי הכניסה לצרכים שונים שניתנו לנתבעת עבור עובדיה בין התאריכים 1.1.2006 - 1.2.2009. ראיה זו, בניגוד לאמור בסיכומי הנתבעת, נמצאת בתיק בית הדין ולשיטת הנתבעת יש בה כדי להוכיח שלכל עובדי המפעל הוצאו אישורי כניסה והיתרי עבודה באופן קבוע וכי לתובע לא הוצאו כאלה למעט בתקופות בהן עבד אצלה בפועל.  

דיון והכרעה

8. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים ומכלל חומר הראיות שהונח בפנינו באנו לכלל מסקנה כי עדיפה בעינינו גרסת התובע לפיה הועסק בנתבעת משך שלוש שנים, על פני גרסת הנתבעת לפיה הועסק בה משך ארבעה חודשים וחצי בלבד וטעמינו לכך הרי הם מפורטים מטה.

תעודות עובד הציבור ותלושי השכר  - תקופת העבודה הראשונה

9. הנתבעת עשתה כל שלאל ידה כדי לשכנענו כי עדויותיה, הנסמכות על ראיות אובייקטיביות בדמות רישומים בכתב ובהם תעודות עובד ציבור המפרטות את התקופות בהן היו לתובע ואף לכלל עובדיה היתרי כניסה ועבודה בישראל, כמו גם  תלושי שכר, עדיפות על פני עדותו הבלתי אמינה, לשיטתה, של התובע. אלא שעיון זהיר בראיות אלה מלמד כי אין בהן כדי לאשש את גרסת הנתבעת וכי הן תומכות דווקא בגרסת התובע ונפרט.

10. מעיון בתעודת עובד הציבור אשר מפרטת באופן ספציפי את היתרי הכניסה והעבודה שניתנו לתובע (נספח א' לתצהיר דינה), נמצאנו למדים כי תקופת העסקתו הראשונה של התובע החלה לכאורה ביום 29.1.2006, הווה אומר בתום חודש ינואר. אלא שמועד תחילת עבודה זה אינו תואם את גרסת הנתבעת עצמה, כפי שפורטה לעיל. לשיטת הנתבעת התובע הועסק אצלה משך ארבעה חודשים וחצי ובם חודש ינואר 2006. לשון אחרת, לגרסת הנתבעת עצמה, היא העסיקה את התובע יותר מימים בודדים וספורים בחודש ינואר, כפי שאף חזר ואישר אסרף בחקירתו הנגדית (עמ' 21, שורה 19). הדעת נותנת שלו העסיקה הנתבעת את התובע משך ימים בודדים בחודש ינואר היה מצב זה מוצא ביטוי מפורש בגרסתה והנתבעת הייתה מעמידה את תקופת העבודה בהתאם, על כשלושה חודשים וחצי בלבד. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה אותה אישר אסרף בחקירתו הנגדית ולפיה אישורי עבודה לעובדים התבקשו לאו דווקא עובר לתחילת עבודתם (עמ' 19 שורה 30). נוסיף לכך את פרטי תלוש השכר שכביכול נמסר לתובע בחודש ינואר 2006 ושבו נרשם כי השתכר 7,550 ש"ח ברוטו. סכום זה אינו יכול לשקף באופן סביר ובשים לב לתפקידו של התובע כפועל יצור מן המנין עבודה בת ימים בודדים. בתצהיריהם של אסרף ודינה, הנתבעת ביקשה לטעון כי עסקינן בטעות של הנהלת החשבונות שאין ללמוד ממנה דבר. על גרסה זו חזרה דינה גם בחקירתה הנגדית (עמ' 27 שורות 7 - 9). אלא שאם אלו הם פני הדברים ומדובר בתלושים שאינם מדויקים, לא ניתן לקבוע שהינם מהימנים ועל כן אין בהם כדי לתמוך בגרסת הנתבעת באשר לתקופת העסקתו של התובע בה. מסקנה זו זוכה למשנה תוקף משהתברר מחקירותיהם הנגדיות של אסרף ושל דינה כי אין התאמה בין הסכומים שנרשמו בתלושים לבין רישומים אחרים של הנתבעת לגבי צ'קים שהוצאו על שם התובע. כך לדוגמא, בעוד שבתלוש השכר לחודש פברואר 2006 נרשם שהתובע השתכר 2,795 ש"ח נטו, הרי שמכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת עולה כי ביום 14.3.2006 שולם לתובע סכום של 1,045 ש"ח בלבד (עמ' 21, שורות 23 - 24). דינה ניסתה לטעון כי יתכן ששולמו לתובע מפרעות, אלא שנאלצה להודות כי אלה לא באו לידי ביטוי בתלושים (עמ' 27 שורות 24 - 31). זאת ועוד, התובע טען בעקביות כי שכרו היומי עמד על 150 ש"ח, בעוד שבתלושי השכר גובה שכרו היומי גבוה מזה. הדעת נותנת כי לו אלו היו פני הדברים לא היה התובע מהסס לתבוע סכומים גבוהים יותר.

נוסיף כי נותנים אנו אמון בטענת התובע כי תלושי שכר מעולם לא נמסרו לו. זאת בשים לב לכך שאסרף ודינה אישרו בחקירותיהם כי ככלל נמסר למהדי בסוף כל חודש צ'ק בגובה שכר כל הפועלים והוא פרע אותו וחילק את השכר לפועלים, ואין כל אזכור למסירת תלושי שכר (עמ' 28 שורות 3 -4). לטעמנו, נסיבות אלה יש בהן כדי להוסיף ולהחליש ממשקלם של תלושי השכר.